המצע

הרקע שלי, והדרך מהרחוב לכנסת

אני מורן זר קצנשטיין, אם ל-4 בנים, מחולון. מייסדת תנועת ״בונות אלטרנטיבה״, אחת מתנועות הנשים הגדולות בישראל וממנהיגות המחאה כנגד ההפיכה המשטרית. התנועה צמחה מפוסט קצר ברשת לכדי תנועה רחבת היקף, ויחד הובלנו את ״מחאת השפחות״ ופעלנו בחזית המאבק להשבת החטופים. הקמתי את המטה להכרה בפשעי המין של החמאס, ונאבקנו בזירה הבינלאומית. גדלתי בבית דתי, שירתתי כקצינה בפיקוד העורף, עבדתי בשירות הביטחון הכללי, וניהלתי מותגים בינלאומיים כמו L'Oréal, Coca-Cola ו-Google. המצע הזה מתרגם שנים של עשייה בשטח, בכנסת ובזירה העסקית לתוכנית פעולה סדורה.

מקורות וביסוס: התוכנית נשענת על עבודת מטה מקצועית ומעמיקה, ובכלל זה תוכנית החירום ״מתחילות מחדש״ של נעמ"ת יחד עם מרכז רקמן (דצמבר 2025) ומחקרי המדיניות של קרן ברל כצנלסון (״משבר הגיל הרך״, ספטמבר 2025) ועוד נשים וגברים מצוינים.

רקע ועיגון

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו כולל במפורש את המילה ״שוויון״, ולאורך השנים נמתחה על כך ביקורת. מנגד, חוק יסוד: הלאום, שנחקק ב-2018, ספג ביקורת נוקבת על כך שהוא מעלה על נס את הזהות היהודית בלי לאזן אותה בעקרון השוויון. החוק עורר מחאה רחבה, ובכלל זה הפגנות של העדה הדרוזית ושל המיעוט הערבי, ושופטי בית המשפט העליון הצביעו על היעדר השוויון כחיסרון מהותי. מגילת העצמאות, לעומת זאת, מבטיחה ״שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין״.

הצורך הזה אינו תיאורטי. אי השוויון בין גברים לנשים בא לידי ביטוי במובהק בדוח הפער המגדרי העולמי לשנת 2024. בו דורגה ישראל במקום ה-83, ובמקום ה-31 מבין 38 מדינות ה-OECD. הפער בין ישראל לממוצע ה-OECD בייצוג נשים בפרלמנט הלך והתרחב בתוך עשור, מ-5% ב-2014 ל-9% ב-2024. ייצוג חסר מוביל למדיניות שמתעלמת מצרכיהם של חלקים שלמים באוכלוסייה.

(מקור: דוח הפער המגדרי העולמי, הפורום הכלכלי העולמי; המכון הישראלי לדמוקרטיה; פרויקט ״מתחילות מחדש״, נעמת, דצמבר 2025.)

תוכנית חקיקה מעשית

• תיקון חוק יסוד: הלאום. אקדם תיקון חוקתי שלצד עיגון זהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, יטמיע סעיף מפורש המבטיח שוויון זכויות אזרחי מלא לכלל המיעוטים החיים בה, ויתקן את הקרע שיצר החוק במתכונתו הנוכחית.
• הבטחת ייצוג הולם לנשים. קידום תיקון חוק מימון מפלגות, שיפחית מימון ציבורי ממפלגות שלא יעמדו ביעד של לפחות 40% נשים נבחרות, וחקיקת חובת ייצוג של 40% לכל מגדר במשרות ציבוריות בכירות, בהשראת המודל הספרדי ובעקבות פסיקת בג״ץ 1363/23.

רקע ועיגון: הבעיה המבנית

ישראל היא מהמדינות הדמוקרטיות היחידות שבהן פועלות שתי ערכאות מקבילות בדיני משפחה. בתי הדין הרבניים פוסקים על פי דין תורה, שאינו מכיר בשוויון מגדרי כעקרון יסוד, והדיינים בהם גברים בלבד. המבנה הזה יוצר ״מרוץ סמכויות״ המלבה סכסוכים ומחריף את הפגיעה בנשים ובילדים, לרבות סרבנות גט וסחיטה. מעל חצי מיליון חסרי דת מנועים מלהינשא בישראל, ומעל 60% מהציבור תומכים בנישואין על פי בחירה.

החמרת המצב בממשלה הנוכחית: בנובמבר 2025 אושר תיקון מספר 6 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, כהוראת שעה לשנתיים, המאפשר לבתי הדין לדון במזונות ילדים גם ללא הסכמת שני ההורים. בנוסף, במרץ האחרון, הורחבה סמכויות בתי הדין הרבניים (בוררות), במהלך שהוביל ליצירת מסלול בוררות דתי-ממלכתי רחב בעניינים אזרחיים.

(מקור: פרויקט ״מתחילות מחדש״, נעמת, דצמבר 2025; אתר הכנסת, תיקון מס״6 הוראת שעה, נובמבר 2025; בג״ץ 5988/21; הצעת חוק נישואין וגירושין בניסוחן של ניצן כספי שילוני ותני פרנק.)

תוכנית חקיקה מעשית

• בלימת הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים. ביטול תיקון מספר 6 וביטול החוק המאפשר לבתי הדין לעסוק בבוררויות אזרחיות ובדיני ממונות שאינם נוגעים לנישואין וגירושין.
• העברת חוק נישואין וגירושין שיאפשר לכל אדם להתחתן ולהתגרש לפי בחירתו. המהלך כולל שינוי של הסטטוס קוו ומאפשר גם לזוגות להט״ב, חסרי דת וכאלו שאינם רוצים להתחתן בממסד הדתי את הדרך לעשות זאת.
  הקמת מרשם נישואין וגירושין אזרחי. מערך מינהלי רשמי במשרד המשפטים, בראשות ממונה, שינהל מרשם פומבי של בני זוג נשואים וגרושים ויעניק לכל אדם תמצית רישום לגביו.
  העברת סמכות הדיון לבית המשפט לענייני משפחה. סמכות בלעדית לבית המשפט לדון בהתרת נישואין שנערכו לפי החוק ובעניינים הכרוכים בהם (מזונות, רכוש, משמורת), כאשר בתי הדין הדתיים יוסמכו רק בהסכמה חתומה ומפורשת של שני בני הזוג.
  סעדים אזרחיים ומניעת עגינות. הסמכת בית המשפט להעניק פסק דין הצהרתי המכיר במסורבת גט כ״פנויה בציבור״ לכל צורך אזרחי ובירוקרטי, והגדרת סרבנות גט כעוולה נזיקית המאפשרת חיוב בפיצויים לדוגמה.
• הסרת חסם לנשים בתפקידים דתיים. על ידי מחיקת סעיף 7ג מחוק שיווי זכויות האישה, שמאפשר הפליה של נשים במינויים לתפקידים דתיים.

רקע ועיגון

יותר מ-20% מהכוח הלוחם בצה״ל הן נשים. נשים נלחמות, מפקדות ומגינות על המדינה, ובמלחמה האחרונה הוכיחו זאת בדם. במקביל מתעצמים נסיונות לדחוק לוחמות לאחור בשם דרישות דתיות, לצד תופעות של הדרת נשים במרחב הציבורי. מבחינה משפטית, הפרדה מגדרית כפויה מהווה לרוב הפרה של חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים, ואף כשהיתרים מסוימים נשענים על ״סטטוס קוו״ (כבריכות וחופים), ההפרדה הגוברת אינה סימטרית ואינה מידתית.

תוכנית חקיקה מעשית

• מאבק בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי. על ידי תיקון חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים. הוספת סייגים שיגבילו הפרדה מגדרית, כפיית לבוש או הדרת נשים באירועים ממומני ציבור, במוסדות להשכלה גבוהה, בתחבורה הציבורית, באתרי טבע ובטקסים ממלכתיים, וקביעת רשימה סגורה של חריגים מותרים בלבד. בנוסף אפעל להסרת חסם הוכחת הנזק, לעיגון האפשרות לתבוע בגין הפרת איסור ההפליה גם ללא הוכחת נזק קונקרטי, לחיזוק ההרתעה והאכיפה.
• שלילת תקציבים מגופים המקיימים הדרת נשים. עיגון העיקרון שכספי ציבור לא יממנו אפליה.
• תיקון חוק שירות ביטחון, הבטחת מעמד הנשים בצה״ל. שינוי תהליך המיון בצה״ל מתהליך מבוסס מגדר לתהליך מבוסס כישורים. עיגון חובת הצבא לפתוח את כלל המערכים (לוחמים, טכנולוגיים ופיקודיים) בפני נשים על בסיס קריטריונים מקצועיים בלבד, ואיסור פגיעה במעמדן או בקידומן של לוחמות וחיילות בשל תכתיבים דתיים, מבלי להתפשר על שוויון בנטל וקידום שירות משמעותי של בנות דתיות.

רקע ועיגון: ממדי התופעה

שנת 2025 הייתה שנת שיא ברצח נשים בישראל, עם כ-46 נרצחות, המספר הגבוה ביותר בעשור האחרון. לפי הערכות משרד הרווחה, כ-280,000 נשים בישראל חשופות לאלימות בזוגיות. ביקורת מבקר המדינה (יולי 2025) קבעה כי למרות שלושה עשורים של פעילות, הבעיות המערכתיות נותרו ללא פתרון, ובהן היעדר הגדרה אחידה ומחייבת בחוק לאלימות במשפחה. התופעה אינה סימטרית: ב-84% מתיקי המשטרה בגין עבירות בין בני זוג, החשוד היה גבר. העלות הכלכלית של אישה שורדת זוגיות אלימה מוערכת בכחצי מיליון שקל, וכשיש ילדים חשופים, בכ-1.5 מיליון שקל.

(מקור: פרויקט ״מתחילות מחדש״, נעמת, דצמבר 2025; דוח מבקר המדינה 2025; דוח הוועדה לקידום מעמד האישה, הכנסת, נובמבר 2025; מחקר עבור פורום מיכל סלה.)

תוכנית חקיקה מעשית

• עיגון הגדרה מקיפה לאלימות במשפחה. הגדרה אחידה ומחייבת הכוללת אלימות פיזית, מינית, נפשית, כלכלית ו״שתלטנות קיצונית״ (דפוס שליטה כפייתי), הכרה בילדים חשופים כקורבנות ישירים, והחמרת ענישה בעבירות שבוצעו בנוכחות קטין, בהשראת החקיקה באנגליה ובהתאם לפסיקה בעניין שירה איסקוב ומיכל סלה.
• תיקון חוק האיזוק האלקטרוני (פיקוח טכנולוגי). הקלה בקריטריונים המחמירים שבהם כמעט לא נעשה שימוש, והרחבת ההגנה על נשים בסיכון, לרבות כתנאי לשחרור ממעצר.
• רשת ביטחון כלכלית לנשים יוצאות מקלט. המשך קצבת הבטחת הכנסה למשך שנתיים, כדי למנוע חזרה לבן זוג אלים מתוך מצוקה כלכלית, וקידום חתימת ישראל על אמנת איסטנבול.
• הצעת חוק נגד סמי אונס (תיקון לחוק העונשין). הגדרת החזקה, הפצה, ייצור, יבוא או סחר בחומרים מטשטשים שלא למטרה רפואית מורשית כעבירה פלילית חמורה הנושאת מאסר בפועל ממושך, והחמרת הענישה על עצם החזקת החומר במוקדי בילוי.
• הצעת חוק איסור יצירת תכנים פוגעניים באמצעות AI. הגדרת ייצור, הפצה או החזקה של תכנים מזויפים בעלי אופי מיני או משפיל (deepfake) המבוססים על דמויות אמיתיות ללא הסכמה, כעבירת מין חמורה הנושאת מאסר כבד ופיצויים סטטוטוריים לקורבנות.
• חוק רגולציה ואחריות פיתוח AI. חיוב חברות טכנולוגיה ומפתחי מערכות AI הפועלים בישראל להטמיע מנגנוני הגנה וחסימה מובְנים (Safety אקטיבי) המונעים שימוש לרעה ליצירת תכנים פוגעניים ומזויפים של בני אדם.

רקע ועיגון: מערכת על סף קריסה

כ-75% מההוצאה על מסגרות לגיל הרך ממומנת על ידי ההורים, ורק כ-25% מהפעוטות שוהים במסגרת מפוקחת. ההוצאה הציבורית על הגיל הרך נמוכה בכ-75% מהממוצע ב-OECD. בשנת תשפ״ד נסגרו 518 מסגרות, רובן בשל קושי לאייש כוח אדם; חסרות כ-3,000 מטפלות-מחנכות; וכ-45% מהן עוזבות בשנה הראשונה. השכר ההתחלתי במעון סמל עומד על כ-5,900 ש״ח בלבד, נמוך משמעותית משכר הסייעות בגנים, מה שיוצר ״זליגה״ מתמשכת. עלות המעונות להורים נעה בין 3,000 ל-6,000 ש״ח בחודש.

(מקור: ״משבר הגיל הרך בישראל״, יערה מן, קרן ברל כצנלסון, ספטמבר 2025; פרויקט ״מתחילות מחדש״, נעמת, דצמבר 2025.)

התשואה הכלכלית ברורה: כל שקל שמושקע בגיל הרך מחזיר כחמישה שקלים למשק. ההזנחה אינה רק עוול חברתי, אלא טעות כלכלית. כנגזרת שנייה, העול המוטל בשל בעיות מערכת החינוך על אמהות גבוה מן האבות, מה שמוביל לפגיעה נוספת בנשים לפתח קריירה ולעמוד במוקדי קבלת החלטות.

קיבוע האחריות במשרד החינוך

אעצור ואבטל את היוזמות להשבת הסמכויות בתחום הגיל הרך למשרד העבודה. האחריות הפדגוגית, המקצועית והתקציבית חייבת להישאר במשרד החינוך, כדי להבטיח רצף חינוכי וסטנדרטים גבוהים.

שלב א: ״טיפול נמרץ״ מיידי (כ-510 מיליון ש״ח)

• השוואת שכר מיידית של המטפלות-מחנכות במעונות הסמל לשכר הסייעות בגני הילדים, לעצירת בריחת כוח האדם ולייצוב המעונות.
• הורדת מחיר מיידית להורים לתקרה של 3,000 ש״ח בחודש במעונות הסמל, במימון וסבסוד ישיר של המדינה, ללא פגיעה במפעילים.
• הגדרת עבודה מועדפת לעבודה במעונות יום מפוקחים, כתמריץ לחיילים משוחררים (תיקון חוק קליטת חיילים משוחררים).
• איזון ״חוק המצלמות״, כך שמשרד החינוך יקבל תעדוף בבדיקה פדגוגית-מקצועית של תלונות לפני נקיטת הליכים פליליים (99% מהתלונות מתבררות כלא מוצדקות).

שלב ב: ייצוב מבני ושיפור איכות (2027)

• יישום תקינה מורחבת וצמצום קבוצות לפי המלצות ועדת רוזנטל, בסבסוד ממשלתי מלא ובלי לגלגל עלויות להורים.
• שיקום מערך ההכשרה והשבת התקציבים שנחתכו להכשרה, לליווי פדגוגי ולהסמכות.
• מעטפת התפתחותית מובנית של נשות מקצוע בתחומי הטיפול והתפתחות הילד, לאיתור מוקדם ולמתן מענה בתוך המסגרת.
• מסלול פיקוח וסבסוד וולונטרי לגנים פרטיים, שיעניק סבסוד לשכר הצוותים בתמורה לפיקוח מחירים וסטנדרטים פדגוגיים.

שלב ג: הרחבת התשתית ומעבר לחינם (עד 2035)

• תוכנית בינוי לאומית של כ-200 מעונות ציבוריים חדשים בכל שנה.
• אקדמיזציה של המקצוע באמצעות מסלולים אקדמיים מסובסדים, להפיכתו לפרופסיה מבוקשת ומתוגמלת.
• חינוך ציבורי חינם באמצעות הגדלה הדרגתית של הסבסוד ל-75% ומעלה, במטרה להגיע בתוך עשור למערכת ציבורית, איכותית וחינמית מגיל לידה עד שלוש.

חינוך לדמוקרטיה ולשוויון מגן ועד י״ב

במקביל לשיקום הגיל הרך, אוביל רפורמה פדגוגית שתחייב שילוב תכנים של אזרחות דמוקרטית, חשיבה ביקורתית, שוויון מגדרי, זכויות אדם וסובלנות למיעוטים בכל שכבות הגיל. ילדי ישראל ילמדו מיומם הראשון כי דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, אלא מחויבות מוסרית וחוקתית להגנה על זכויות האדם וכבודו של כל פרט. לצד זאת אקדם מבחני תמיכה שיתנו עדיפות למוסדות המלמדים ערכי שוויון ודמוקרטיה.

הבעיה: למה דווקא זה

ב-2026 עדיין אין בישראל זכות להינשא ולהתגרש על פי בחירה. מעל חצי מיליון אזרחים המוגדרים חסרי דת מנועים מלהינשא בארצם, לצד זוגות להט״בים וזוגות מדתות שונות. נשים נותרות בסכנת עגינות וסרבנות גט. הצעת החוק נותנת מענה לכל אלה. בנוסף, מעל 60% מהציבור תומכים בנישואין על פי בחירה.

מה החוק קובע, בתמצית

1. זכות להינשא לכל אזרח. עיגון זכותו של כל תושב ישראל להינשא ולהתגרש במסלול אזרחי, לצד המסלול הדתי הקיים.
2. מרשם נישואין וגירושין במשרד המשפטים. הקמת מערך מינהלי רשמי בראשות ממונה, שינהל מרשם פומבי ויפקח עליו.
3. רושמי נישואין מורשים. הסמכת עמותות וחברות לתועלת הציבור לערוך טקסים על פי השקפת עולמן, דתית או חילונית, לצד רושם נישואין ציבורי רשמי שמבטיח חלופה אזרחית קבועה.
4. גירושין בבית המשפט לענייני משפחה. התרת נישואין שנערכו לפי החוק, והעניינים הכרוכים בהם, יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. בתי הדין הדתיים יוסמכו רק בהסכמה חתומה ומפורשת של שני בני הזוג.
5. הגנה על נשים ומניעת עגינות. הכרה במסורבת גט כ״פנויה בציבור״ לכל צורך אזרחי, והגדרת סרבנות גט כעוולה נזיקית המאפשרת פיצויים לדוגמה.
6. איזון ושמירה על הדין הדתי. החוק אינו פוגע בסמכות הרבנות הראשית לערוך נישואין דתיים, ושומר על איזונים המגנים על היבטים מסוימים בדין הדתי.